גמרא
פירוש
סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם.
נֵימָא כְּתַנָּאֵי נִמְצָא מְכוּוָן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת לֹא הָיוּ עוֹרְפִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
סבר לה כר׳ יוסי – ואכתי לרבא לא ידעינן דתנא קמא סבר אי אפשר לצמצם והויין שתיהן רחוקות כדאמרן בתנור:
ותיסברא – לתנא קמא אי אי אפשר לצמצם אם כן לא סגיא דלא הווייא חדא קרובה:
יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו – אם אני הקרובה תבא העגלה עלי ואם חברתי הקרובה תבא עליה: מאי הוי עלה – לרבנן אפשר או אי אפשר:
אלא ש״מ אי אפשר לצמצם קסבר ומשום הכי יביאו אחת ויתנו כדאמרן:
אמר ר׳ חייא משמיה דר׳ יוחנן משמנין דאמר ר׳ עקיבא היינו שישמו איזה הוא הכחוש מן האחד ויטול הכהן הכחוש בלבד: א״ל ר׳ חייא לר׳ יוחנן – בשעה שלמד זה הלכה ממנו:
והא אנן משמנין תנן – דמשמע שיחלקו העלוי בשוה:
כפנייתא – תמרים רעים:
מסיפא – מדוקיא דסיפא המוציא מחבירו ע״ה דאי ס״ד משמנין ביניהן לחלוק הכל בשוה בסיפא נמי ליפלגו בשוה: אלא מאי משמנין – שמן יהא ביניהן. כלומר דסבירא ליה לר׳ עקיבא דיד כהן על התחתונה דשמין כחוש והשומן שחברו מוטב מזה הוא ביניהן ואמר לו ישראל אייתי ראיה דהאי בכור ושקול ואי לא לית לך תו מידי:
מ״ט דר׳ מאיר – דמחייב במתנות.1 לר׳ עקיבא לא צריך למיבעי מ״ט מחייב משום דכיון דמצריך ליה רעייה ומסתאב ודאי דינו שיהא חייב במתנות הואיל ואסתאב ליה אלא לר׳ מאיר דלא מצריך ליה ליסתאב אמאי מחייב במתנות הא אכתי יש לו דין בכור עליו:
אמר ר׳ יוחנן הואיל וכהן בא עליו מב׳ צדדין כו׳ – ומשום הכי אפי׳ לא נסתאב חייב במתנות:
ואית ספרים דכתיב בהו מ״ט דר׳ עקיבא ומתרצי נמי לטעמיה הואיל ובא עליו כהן כו׳: עשו את שאינו זוכה בו כהן שהוא ביד ישראל שפטור מן המתנות כזוכה באותו שהוא ביד כהן שפטור ואע״ג דלא זכה ביה באידך שויוה רבנן כמאן דזכה ביה וחשוב כמו שמכרו לישראל בכור במומו בשביל זה שזכה בו כהן לעצמו נמצא שחליפיו דאותו של ישראל הוא ביד כהן ומכר לו הכל הגוף והמתנות הילכך פוטר ר׳ יוסי: הכל מודים בספק בכור שאין חליפיו ביד כהן – כגון ספק זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום אותו ודאי חייב במתנות: מהו דתימא טעמא דר׳ יוסי – לאו משום חליפין אלא משום דאי מחייבת ליה במתנות סבר חולין הוא ואתי לידי גיזה. הילכך דאע״ג דאין חליפין ליפטר:
קמ״ל – ר׳ אלעזר דמשום חליפין הוא והיכא דאין חליפין חייב: ומי מצית אמרת הכי – דנסיק אדעתין דר׳ יוסי משום דאי מחייבת ליה אמר:
והתני סיפא – בפירוש ר׳ יוסי אמר כל שחליפיו כו׳. אלמא דטעמיה משום חליפין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו – אם אני הקרובה תבא העגלה עלי ואם חברתי הקרובה תבא עליה: מאי הוי עלה – לרבנן אפשר או אי אפשר:
אלא ש״מ אי אפשר לצמצם קסבר ומשום הכי יביאו אחת ויתנו כדאמרן:
אמר ר׳ חייא משמיה דר׳ יוחנן משמנין דאמר ר׳ עקיבא היינו שישמו איזה הוא הכחוש מן האחד ויטול הכהן הכחוש בלבד: א״ל ר׳ חייא לר׳ יוחנן – בשעה שלמד זה הלכה ממנו:
והא אנן משמנין תנן – דמשמע שיחלקו העלוי בשוה:
כפנייתא – תמרים רעים:
מסיפא – מדוקיא דסיפא המוציא מחבירו ע״ה דאי ס״ד משמנין ביניהן לחלוק הכל בשוה בסיפא נמי ליפלגו בשוה: אלא מאי משמנין – שמן יהא ביניהן. כלומר דסבירא ליה לר׳ עקיבא דיד כהן על התחתונה דשמין כחוש והשומן שחברו מוטב מזה הוא ביניהן ואמר לו ישראל אייתי ראיה דהאי בכור ושקול ואי לא לית לך תו מידי:
מ״ט דר׳ מאיר – דמחייב במתנות.1 לר׳ עקיבא לא צריך למיבעי מ״ט מחייב משום דכיון דמצריך ליה רעייה ומסתאב ודאי דינו שיהא חייב במתנות הואיל ואסתאב ליה אלא לר׳ מאיר דלא מצריך ליה ליסתאב אמאי מחייב במתנות הא אכתי יש לו דין בכור עליו:
אמר ר׳ יוחנן הואיל וכהן בא עליו מב׳ צדדין כו׳ – ומשום הכי אפי׳ לא נסתאב חייב במתנות:
ואית ספרים דכתיב בהו מ״ט דר׳ עקיבא ומתרצי נמי לטעמיה הואיל ובא עליו כהן כו׳: עשו את שאינו זוכה בו כהן שהוא ביד ישראל שפטור מן המתנות כזוכה באותו שהוא ביד כהן שפטור ואע״ג דלא זכה ביה באידך שויוה רבנן כמאן דזכה ביה וחשוב כמו שמכרו לישראל בכור במומו בשביל זה שזכה בו כהן לעצמו נמצא שחליפיו דאותו של ישראל הוא ביד כהן ומכר לו הכל הגוף והמתנות הילכך פוטר ר׳ יוסי: הכל מודים בספק בכור שאין חליפיו ביד כהן – כגון ספק זכר ונקבה דאין כאן לכהן כלום אותו ודאי חייב במתנות: מהו דתימא טעמא דר׳ יוסי – לאו משום חליפין אלא משום דאי מחייבת ליה במתנות סבר חולין הוא ואתי לידי גיזה. הילכך דאע״ג דאין חליפין ליפטר:
קמ״ל – ר׳ אלעזר דמשום חליפין הוא והיכא דאין חליפין חייב: ומי מצית אמרת הכי – דנסיק אדעתין דר׳ יוסי משום דאי מחייבת ליה אמר:
והתני סיפא – בפירוש ר׳ יוסי אמר כל שחליפיו כו׳. אלמא דטעמיה משום חליפין:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 דברי רבינו אינו מובן דהלא לכאורה סתם מתני׳ דהוא ר״מ ור״י שניהם אלבא דר״ע ור״ט נחלקו ולד״ה השני ירעה עד שיסתאב וצ״ע.
הערות
Gemara
Peirush